רבות נכתב על מה כמות הזמן במסך שכדאי לאפשר לילד, בגיל מסויים, ומה הנזק שנגרם. בהיותי בעלת דוקטורט במדעי המחשב, עוסקת בתחום של רובוטים חברתיים, בעלת תעודת הוראה ממכון וייצמן ומעורבת בחינוך ובכנסים מקצועיים טכנולוגיים, אני רוצה להוסיף את דעתי בנושא, וגם את האנאלוגיה החביבה עליי.
אפרט לפי שלושה עקרונות עיקריים.
1. הגיל
2. התוכן
3. הזמן
לא אתכחש לכך שיש אלמנטים ממכרים במסך, יש לסממנים ממכרים של מסכים עדויות במוח. וקל לשים לב לזה. התמכרות, הצורך לצרוך עוד מאותו דבר, והיא באה לידי ביטוי ברור כשצופים בסדרה שיש לה עוד ועוד פרקים. כשמשחקים משחק שיש בו עוד ועוד שלבים, ואפילו כשצורכים עוד ועוד תוכן במדיה חברתית.
אז לפני המסך, אספר אנאלוגיה על משהו ממכר אחר - סוכר. למה? כי לסוכר יש יותר היסטוריה, הוא חומר בעל תכונות שיוצרות התמכרות, רק שהוא נמצא בסביבת המין האנושי יותר זמן.
סוכר מפעיל איזורים במוח שיוצרים תחושב שמייצרת צורך בעוד מאותו דבר. אין ספק שלפני שהסוכר והמתוקים הוכנסו לחיינו, חיינו חיים אחרים, אולי אפילו בריאים יותר. עם זאת, סוכר, תרם ליכולת שלנו כחברה לייצר מזון בצורה מהירה יותר, וטעימה יותר, הוא לא רק רע.
לאחר שנודע באמצעות מחקרים על תכונותיו הממכרות, התחילו גם להתפתח תחומים כמו דיאטה, תזונה נכונה, כיתובים מה כמות הסוכר ותוכנם של מאכלים תעשייתיים, וחינוך לתזונה נכונה. הרי סוכר היה כבר קודם בפירות, והיום, גם אם אנו עדיין נלחמים במציאת האיזון הנכון, הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, לפעמים בצורה של סוכר חום, לפעמים בצורת סוכרזית, חשוב לצרוך אותו במידה נכונה, בהתאם לגיל, ולצרכים מסויימים. החינוך לאיך לצרוך אותו חשוב.
באותו אופן, מתפתח תחום הצריכה של המסכים. הם חלק מהחיים הנוכחיים שלנו, הם בכל מקום, ולאט לאט אנו חוקרים את השפעתם, מהי צריכה נכונה שלהם, מה היתרונות ומה החסרונות.
אין ספק שטלפון בכל מקום, עזר להפחית חרדות ותרם לתקשורת האנושית, אבל מה קורה כשהוא מחובר למסך, ולתקשורת כתובה כמו ווטסאפ, ולאין סוף תמונות, סרטונים, שיתופים?
קודם כל, כמו עם סוכר, חשובה המידה, החינוך וההמלצות. ויש כבר היום המון המלצות. אני לא אחזור עליהם כולם פה, כי יש המלצות לגבי שימוש בטיק טוק, שימוש בפייסבוק, שימוש בעוד המון תכונות ואפשרויות, קצרה היריעה מלהכיל.
אני אתרכז בשלושת העקרונות שציינתי.
הגיל.
גיל החשיפה למסכים חשוב, אין ספק שזהו גירוי חזק מדי לתינוקות ופעוטות. וכמו שלא מאכילים תינוק בסוכר מיד כשהוא נולד (אם כי לפני שנים רבות זו היתה ההמלצה), לא מומלץ לתת מסך לתינוק או פעוט.
עם זאת, בואו נשים לב שאם פעם ילדים היו משחקים בטלפון חוגה, ולומדים מיומנות של סיבוב חוגה, היום אין בה טעם. ילדים היום לומדים להזיז אצבע על מסך. הם גדלים לעולם בו לכל מבוגר מסביבם יש טלפון, והוא משתמש בו לידם. לא ניתן להסתיר את התופעה, ולכן גם אסור להסתיר אותה מילדים. כלומר החל מגיל שנתיים או שלוש, ילדים מודעים לטלפון. אז מה הגיל לתת להם טלפון?
החל מגיל גן חובה או כיתה א, כשילד כבר יכול להבין ולשוחח בעיני נכון לתת לו מכשיר, בסיסי, ולאט לאט עם השנים לאפשר לו חינוך נכון לצרכנות בטלפון. ככל שנתחיל לאפשר לילד להבין את המידות הטובות של המכשיר בגיל צעיר, ואת מידותיו הרעות, נוכל להשפיע יותר על הצריכה שלו. ילד שמגיע לגיל מאוחר מאוד ללא מכשיר, רואה את כולם סביבו במכשירים, ומקבל לידיו את המכשיר בגיל מאוחר, סביר שיקשיב לחבריו יותר מאשר להוריו בנסיון ללמוד למה נועד המסך, ומה עושים איתו. יש סיכוי רב שהוא ירצה להשתמש באפליקציות של חבריו, ושלא יספיקו הוריו ללמדו בנחת מהם תמונות וסרטונים בהם רצוי לשתף, ומה לא. איך מתכתבים בווטסאפ בצורה אפקטיבית. אילו משחקים להוריד, ואילו לא, ואיך לנטר את כמות הזמן שלו במסכים, לא רק בעזרת אפליקציות שיטור.
ילד שמקבל מכשיר בגיל צעיר יותר, נוטה עדיין להיות קשוב וללמוד מהוריו, ופחות מקבוצת השווים. כך ילדיי בגיל הגן למדו איך לחייג, בהמשך למדו למה צריך ווטסאפ, אילו הודעות כותבים בו, ומה לא. אילו סרטונים ותמונות להעלות. והכל במסגרת משפחתית ובצורה הדרגתית. הם למדו להתיעץ לפני התקנה של כל אפליקציה, ושהטלפון אינו מכשיר שמסתירים בו דברים. הוא כלי לכל דבר, ופועלים בו בשיתוף. היו לי מספיק שנים ללמד ולדון ביתרונות ובחסרונות של המכשיר. גם בצדדים הממכרים שלו. הלמידה להתמודד עם פרסום, אין סוף מידע, ומגוון עצום של תוכניות, היא מתמשכת ודורשת הרבה זמן והזדמנויות. עדיף שאלה יתחילו לפני הגיל בו החברים מהווים קבוצת מידע מאוד מושכת ומשפיעה.
התוכן
חשוב לשים לב מה יש במסך המחשב והטלפון. מצד אחד, אפשר לשבת מול מכשיר ולצרוך בצורה פסיבית משחקים ממכרים, תוכניות ממכרות או סיפורים מיותרים מחברים. כל אלה הם צרכני זמן שלא מקדמים את הילד או האדם בחייו האמיתיים. אפשר לומר נותנים הפוגה מדי פעם, אבל עד כמה באמת צריך אותם, והאם לא קשה מדי להפסיק.
מנגד, הטלפון הוא גם כל הידע האנושי בכף ידך. תהית מה הגובה של הר החרמון? אם חונכת נכון, תבדוק באמצעות הטלפון, ותדע. הטלפון מאפשר לקבוע בקלות עם חברים, לנהל יומן, וניווט, וחוסך זמן רב במשימות יומיומיות.
קיימות אפליקציות בטלפון שהופכות אותנו מצרכנים ליצרנים והם נפלאות מעודדות יצירתיות ומעוררות מחשבה. קחו לדוגמא את תוכנת Scratch שמלמדת תכנות, תוכנות שמלמדות לצייר, או מאפשרות לעשות ספורט בצורה מסודרת. חשוב לשים לב לתוכן.
האם כשילד צופה בסרט זה זהה לכאשר ילד ממציא משחק לעצמו או לחברים? האם כשמשחקים משחק, זה דומה לכאשר משתמשים במכשיר בשביל לכתוב סיפור ולאייר אותו? האם כשאנו קוראים עיתון ומתעדכנים אנחנו לא בעצם עושים פעולה לגיטימית תוך כדי ששמרנו על הסביבה ונמנענו מקניית עיתון מנייר?
מה לגבי יצירה שאפשרית בשיתוף של שני ילדים, או הורה וילד, יחד. בטאבלט? חפשו למשל אפליקציה מקסימה בשם ScratchJr, שנועדה להורים וילדים קטנים (גילאי 4-8), ליצירתיות ולמידה של עקרונות חשיבה חישובית.
מה ההבדל בין ילדים שמשחקים משחק קלפים בקלפי נייר, או בתוך מסך הטאבלט ברכב, משחק לשניים, מבלי שהקלפים יכולים להתפזר ברכב?
חשוב לי להדגיש שהעשייה על המסך חשובה. צריכת תוכן, ויצירת תוכן אינם אותו דבר. צריכת ידע, חיפוש חומר, שימוש בטלפון לצורכי תרגום, בישול, ספורט ועוד אלף אפשרויות אינם זהים לצרכנות פסיבית וממכרת של תוכן. כך שאני מציעה להגביל את השימוש, אבל לשים לב לאיזה שימוש.
ועדיין, כמובן שלהגביל. גם הדבר הטוב ביותר - קריאת ספר, כתיבת מחזמר, או מה שלא תרצו. אם היא במידה מוגזמת הייא גוזלת מהאיזון שלנו.
הזמן
הזמן חשוב. הוא מתחבר למידתיות. כמה זמן מבלה אדם בטלפון? גם אם זהו זמן טוב, וצריכת תוכן נכונה, מותאמת גיל. עדיין חשוב לשים לב לאיזון הזמן. כי זמן בציור במסך, הוא פחות זמן בציור על נייר. זמן של תקשורת במסך, הוא פחות זמן של תקשורת בין אישית. והזמן שנשאר לכל שאר הפעילויות הוא חשוב. לכן אכן, יש להגביל את הזמן. בדיוק כמו שמגבילים את כמות הסוכר והמתוק ביום.
יש כמות מסויימת של מסך זוהר שהעיניים שלנו מתחילות להתעייף ממנו, והגוף שלנו ממצה את הישיבה. ויש עוד דברים לעשות מחוץ למסך.
אבל בטח ידעתם את זה. ואתם קוראים כבר יותר מדי זמן.
אז נסיים בזאת, תנו לייק, חפשו את התוכן הטוב, התאימו לגיל, השקיעו מחשבה וחינוך בצרכנות הנכונה של הדבר הנפלא הזה שקוראים לו מסך. מתוק כמו סוכר, אבל יכול גם לקלקל אם מגזימים.